ויטק טכנולוגיות וידאו מתקדמות בע"מ ואח' נ' אופטיבייס בע"מ ואח'

פסק דין

בבקשה שלפניי עותרות המבקשות "...לביטול חלקי של פסק הבורר, השלמתו או החזרתו לבורר לשם דיון מחודש מתן הנמקה וכן בקשה לתיקון טעות חישובית" הבקשה מתייחסת לפסק בוררות שניתן על-ידי הבורר, עו"ד חנוך ארליך (להלן – הבורר) ביום 30.7.13 (להלן – פסק הבורר).

הרקע והליך הבוררות

ביום 16.3.10 נכרת בין בעלות הדין הסכם במסגרתו רכשו המבקשות את עסקי הווידאו של המשיבות תמורת 8 מיליון דולר (להלן – ההסכם). מועד ביצוע העסקה נקבע לחודשים לאחר החתימה ובוצע ביום 30.6.10. בין הצדדים התגלעה מחלוקת שהועברה להכרעת הבורר שמונה על-ידי ראש לשכת עורכי הדין.

הצדדים הגישו לבורר תביעות הדדיות: כאשר הסכומים שעתרו להם המבקשות הגיעו לכדי סך של כ-25 מיליון דולר. בסופו של יום פסק הבורר כי על המשיבות לשלם למבקשות סך של כ-430,000 דולר.

הבקשה

באופן כללי טוענות המבקשות כי "..הבורר לא נימק החלטות שרירותיות הנוגעות למאות אלפי דולרים, אשר אין חולק למי הם מגיעים, ולא הכריע לגבי כספים אשר אין חולק כי הם מגיעים למבקשות. הבורר "אימץ" באופן עיוור תחשיבים שערכו המשיבות...ללא בחינה עניינית של המסמכים ותוך התעלמות מעשרות עמודי עדותה המפורטים של סמנכ"ל הכספים של המבקשות...". באופן קונקרטי, מתמקדת בקשת הביטול החלקי בשלושה ראשים:

הראש האחד – הבורר לא הכריע בכל הנושאים והסכומים הנוספים שהיו טעוני בירור והכרעה ובמיוחד ב"סוגיית השבה של כספים אשר נתקבלו ע"י המשיבות במהלך התקופה שלאחר מעמד הביצוע...ואשר לא יכול להיות חולק כי הם שייכים למבקשות".

הראש השני – טעות חישובית המתבטאת ב- 400,000 דולר שנפלה בפסק הבורר, משהבורר זקף בטעות לטובת המשיבות פעמיים את אותו הסכום של 200,000 דולר.

הראש השלישי – הבורר לא נימק כדבעי את פסק הבוררות כפי שמחויב היה לעשות, "ולמצער" פסק הבוררות לוקה ב"העדר בהירות ועמימות".

עמדת המשיבות

המשיבות תומכות בפסק הבורר ובהנמקותיו. המשיבות טוענות כי מדובר בערעור לכל דבר במסווה של בקשת ביטול; כי הבורר נימק את פסק הבורר כדבעי, כולל סיבת קבלתה של עדות סמנכ"לית הכספים מטעמה, אף שאינו חייב להיכנס לפרטי חישוב של כל סכום וסכום; כי הבורר הכריע בכל המחלוקות שהובאו בפניו; כי מאי קבלת טענת המבקשת בנושא הסכומים שהתקבלו לאחר ה-closing יש להסיק כי נדחתה. המשיבות אף כופרות בקיומה של טעות חישובית, שכן מעולם לא נטען על ידה, אף לא נקבע ע"י הבורר כי הסכום התקבל פעמיים.

דיון והכרעה

1.אפתח בטענה לבטלות פסק הבורר מחמת העדר הנמקה מספקת. ממקרא בקשת הביטול מצטיירת לכאורה תמונה לפיה מדובר בפסק בורר שטחי, לקוני ולא מנומק, אף נעדר דיון עובדתי ומשפטי המהווה בסיס לקביעות הבורר. אלא שממקרא פסק הבורר עולה כי הדברים רחוקים מאוד מתמונה זו.

פסק הבורר מכיל 116 עמודים בנוסחו באנגלית [61 עמודים בנוסחו בעברית] במסגרתו בחן הבורר את טענות הצדדים, התייחס לחומר הראיות שהיה בפניו, והגיע בסופו של יום להכרעה מנומקת. מלל נוסף לא נדרש, אף מיותר.

2.המבקשות טוענות כי הבורר לא הכריע בסוגיה מהותית שהועלתה על-ידן ועניינה, השבת הכספים שנתקבלו בתקופה שלאחר ביצוע ההסכם. אין לקבל טענה זו.

כבר בפתחו של פרק 8 לפסק הבורר, שהוקדש לנושא "סכום ההתאמה" [The adjustment amount] ראה הבורר להבהיר כי מאחר וחלפו מספר חודשים בין תאריך החתימה על ההסכם לבין התאריך שנקבע לסגירה "...הצדדים היו מודעים לעובדה שחלק מהתשלומים יתקבל לאחר תאריך הסגירה, כלומר, לאחר השלמת הנטילה של הנכסים על ידי ויטק". הבורר היה מודע לקיומם של תשלומים שהתקבלו לאחר ה-closing, וניתן להסיק כי הבורר בחן במסגרת פרק זה את נושא "סכום ההתאמה" בכללותו, הן כספים שהתקבלו על-ידי מי מהצדדים לפני הסגירה והן לאחר מועד הסגירה. לא מיותר לציין, כי הבורר ראה להקדיש לסוגיה זו חלק נכבד בפסק הבוררות, לרבות: בחינת מנגנון קביעת מחיר הרכישה בסגירה בהתאם להסכם; הנוסחה החשבונאית שעומדת בבסיס מנגנון זה [A+B-C-d]; סקירת הראיות בנושא זה, עד להכרעתו הסופית בפרק זה, לפיה: "משום שאופטיבייס מאשרת למעשה שסכום ההתאמה שולם לה בעקרון, ולאור העובדה ששני הצדדים קיבלו כספים שלא היו צריכים לקבל (ראה להלן) כל צד יספוג כל יתרת נותרת של סכום ההתאמה, אם אכן נותרה, ובכך יסתיים העניין" (בעמוד 22 לנוסח בעברית).

3.בפרק 2 לכתב התביעה שהגישו המבקשות לבורר, הדן בנושא הכספי שלאחר מועד ביצוע סגירת ההסכם (closing) נטען, כי מדובר בכספים ששייכים למבקשות ושהמשיבות קיבלו שלא כדין, בין היתר, בשל סוגיות אותן כינו בשם "גניבת הדואר" ו"הונאת הדואר" (פרק 4 לכתב התביעה). טענות אלה נדחו על-ידי הבורר מהטעם שלא הובאו די ראיות להוכחתן. המבקשות ביקשו לבסס טענתן ביחס לכספים אלה באמצעות דו"ח אקסל, אולם הבורר לא סבר שמדובר בראיה שניתן לבסס עליה ממצא כלשהו, בשל טעויות משמעותיות שנפלו בו.

המבקשות טענו בהקשר זה כי הבורר לא ערך דיון מעמיק בתחשיבים שהוגשו מטעם הצדדים, ואף לא נימק מדוע העדיף לקבל את עדותה של סמנכ"לית המשיבות, הגב' בן נעים, והתעלם מעדות סמנכ"ל הכספים של המבקשות. מדובר בטענה כללית, שגם בהליך ערעור לא ניתן היה לייחס לה משקל ממשי כלשהו. הבורר הסביר בפסקו, כי נפלו טעויות משמעותיות בתחשיב סכום ההתאמה שהציגו המבקשות שהצריכו אותן לחזור ולהגיש דו"ח אקסל מתוקן (ת/25). ניכר כי הבורר אף לא קיבל את האמור בדו"ח האקסל המתוקן שהוגש, וממילא לא היה מקום לבחון את הדברים מעבר לכך (עמודים 21-22 לפסק הבורר בנוסחו בעברית). די היה לו לבורר בהנמקה זו על מנת לדחות את עמדת המבקשות ואין יסוד לראות בהנמקת הבורר "העדר הנמקה" המצדיק ביטול או המצריך השלמה.

4.גם לו שגה הבורר במסקנתו, וכי היה עליו להעדיף עדות כזו על פני אחרת, ואיני סבורה כי כך הוא, הרי לכל היותר עסקינן היינו בטעות בהסקת ממצאים עובדתיים מהראיות או בטעות ביישום הדין, שלכל הדעות הינה בעלת אופי ערעורי ואינה מקימה עילת ביטול [ראו: ע"א 3439/90 ד.ד.ד. בניה עבודות עפר והשקעות בע"מ נ' המועצה האזורית מטה יהודה, פ"ד מה(3) 337]. כן ראו האמור ברע"א 7592/08 פי.די.די. יהלומים נ' I DO Diamonds Inc (מיום 6.10.08) וברע"א7765/07 קופת חולים מאוחדת נ' נג'ח (מיום 6.11.07):